אני ליאב – ואפשר בהחלט להגיד שאני ספרית מאז שנולדתי.
כשכולם בבית הספר היו מרוכזים בשיעורים, אני הייתי מרוכזת בשיער של החברות שלי לכיתה.
היינו חוזרות יום יום מבית הספר לאחד הבתים, ולכל אחת מהם הייתי עושה עיצוב שיער שונה ומרשים.
הפן הראשון שעשיתי היה בגיל 13, תפסתי את מברשת הפן , ביקשתי מאמא שלי להיות "שפן הניסיונות" שלי, והתחלתי לעשות פן בפעם הראשונה בחיי. כשסיימתי כל המשפחה הייתה כל-כך מופתעת מהתוצאה! בסך הכל הגעתי לתוצאה מרשימה לפעם ראשונה.
כנראה שמשהו רץ אצלי בגנים כבת לאמא שלמדה עיצוב שיער ואחיינית לבעל מספרה כי כבר אז, בגיל 13, ההורים שלי הבחינו שהאהבה והקשר שלי לעולם הספרות הוא לא משהו רגיל, שיש שם משהו מעבר, תשוקה של ממש.
בשיחת סלון הסכמנו כולנו שאלך ללמוד את המקצוע בצורה רצינית בקורס מקצועי, וכך היה.
דמיינו את זה – ילדה בת 13, בקורס עם אנשים מבוגרים, לומדת את סודות המקצוע, לומדת איך לדייק, להתמקצע, ומקבלת המון פרגונים! אבל בסוף הקורס, כשכולם ניגשו למבחן הרשמי, אני הייתי צריכה להמתין כי כמובן שרק בגיל 18 מתחיל גיל העבודה הרשמי.
כשהקורס נגמר והמשכתי בשגרת בית הספר, המשכתי להתגעגע ללימודי השיער, אז החלטתי מיוזמתי לנסוע אחת לשבוע לספר בתל אביב כדי ללמוד יותר על כימיה והחלקות.
כבר ממש דגדג לי ליישם את הידע שצברתי בכל הקורסים והשיעורים, והאמת? לחכות עד גיל 18 לא ממש נראתה לי כמו תכנית מתאימה עבורי. אחרי לא מעט תחנונים מאמא שלי, שכמובן טענה שילדה בגילי לא צריכה לעבוד, היא התרצתה והתחלתי לעבוד בעבודת הספרות הראשונה שלי.
בבוקר הייתי תלמידת בית ספר, ומיד אחריו – רצה למספרה. למדתי המון מספרים מקצועיים והתנסתי אחר-כך בבית על בובה, לאט ובטוח, עד שהגעתי לתוצאות סופר מקצועיות.
משם התחילה דרך של התפתחות והתמחות במספרות הכי נחשבות בארץ. דרך שלמעשה שהובילה אותי כיום לפתוח את המספרה הפרטית שלי.
אני סוג של אדם שאוהב ללמוד לעשות את הדברים ברמה הגבוהה ביותר –
זו הסיבה שכל פעם בחרתי לעבוד במקומות הטובים ביותר – כדי להיות בוודאות מלאה שאני עושה דברים בצורה נכונה ומקצועית.
